דְּכֹלָּא בָהּ - וורט לפרשת קרח
הגמרא בבבא קמא דנה באדם שהפך גָּלָל ברחוב, ועל כן חייבה אותו המשנה לשלם על הנזקים שנגרמו מגָּלָל זה. רבי אליעזר מסביר שהמשנה מדברת על אדם שלא הגביה את הגָּלָל יותר מ-3 טפחים, אך הוא בכל זאת חייב בנזקיו, כי הוא התכוון לזכות בו בהפיכתו.
שואלת הגמרא: מנין שהמשנה אכן מדברת במקרה שלא הגביה את הגָּלָל יותר מ-3 טפחים? ומתרצת: הפועל "הַהוֹפֵךְ", המוזכר במשנה, משמעותו הזזה בלי הגבהה.
במשנה באבות נאמר: "הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ".
אם משמעות "הַהוֹפֵךְ" היא בלי הגבהה, איך אפשר להבין שמתעסקים בתורה והיא נשארת למטה?
אלא שהתורה נמצאת כבר בשיא הגובה!
גם כשהיא יורדת אלינו, לדבר במושגי עולם הזה, היא נשארת בשיא רוממותה, קדושתה ותפארתה למעלה מעלה מכל מושג. לכן אי אפשר להגביה אותה יותר, רק להפוך בה ולהפוך בה ולגלות עוד ועוד צדדי יופי ואור בכל דברותיה. להתרומם אליה - אפשר וכדאי.
והראיה לדבר: המשנה לעיל שהזכרנו, בה התורה עוסקת בדבר הכי שפל- בגללי בהמה שבאמצע הרחוב...ומכאן דווקא התגלתה לנו תובנה מאירה ומרוממת! אין זאת אלא שגם גָּלָל הנכלל בה - מאיר ובעל ערך הוא יותר מיהלום יקר שנשאר לו לבדו בכספת של גוי בעולם הזה.
קורח לא הבין סוד זה.
הוא חשב שהנחיותיו של משה הם מניפולציות פוליטיות מקומיות ולא תורת חיים עליונה. לכן ירד למטה למטה ונבלע בשאול.
התיקון עבורנו הוא להפנים שאנו נמצאים למטה למטה ביחס לתורה, וממילא להתאמץ להתקשר חזק חזק בה ובמעתיקי שמועותיה.
שנזכה.
