להתחיל מבראשית - וורט לפרשת בראשית
הסכך בסוכה צריך שיהיה גידולו מן הארץ ושלא מקבל טומאה.
אחד המקורות שהגמרא מביאה לכך הוא הפסוק בפרשתנו, מראשית הבריאה:
"ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (האד = ענן, נולד מהארץ ואינו מקבל טומאה, והסכך הוא זכר לענני הכבוד).
בפסוק קודם נאמר שהצמחים טרם צמחו מאחר וה' לא המטיר גשם. הסיבה לכך הייתה (כפי שרש"י מציין שם) שה' חיכה שיבוא האדם שיכיר בטובת הגשמים ויתפלל עליהם, ואז הם ירדו. אותו אד שהשקה את האדמה בפסוק שאח"כ (שהובא לעיל), היה גשם יוצא דופן שהוריד ה' לפני בריאת האדם ותפילותיו כדי לגבל את העפר ולעשות ממנו את צורת האדם שיברא.
אם נעמיק בדברים אלו נמצא, שכמו אדם הראשון, שנברא בראש השנה, אף אנו נבראים מחדש בכל ראש השנה.
ביום הכיפורים ניקה ה' את נפשנו כדי שתכיל באופן סטרילי את הוולד החדש הזה שנוצר.
לאחר מכן אנו יושבים בסוכה, שמהותה היא הענן הקדום שממנו גבלו את עפר צורתנו. וכך גם כעת גובל ה' את הצורה החדשה והמתוקנת שלנו, איתה אנו אמורים להתהלך ולתקן עולם במשך השנה.
לכן למחרת יציאתנו מהסוכה בתור אדם חדש, אדם המכיר בטובת גשמים ויודע להתפלל עליהם, אנו עורכים בבתי הכנסת תפילת גשם ומתחננים שתתחדש עלינו שנה גשומה, בריאה ומבורכת.
