"וחציו ימחץ"

בפרשת בלק שקראנו לאחרונה, אומר בלעם:
"אֵ֚-ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ"

מה זה "וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ"?

מפרש רש"י:
"אונקלוס תרגם חציו של צרים, חלוקה שלהם כמו (בראשית מט, כג) בעלי חצים, מרי פלוגתא, וכן ימחץ, לשון (שופטים ה, כו) ומחצה וחלפה רקתו, שיחצו את ארצם.
ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקדוש ברוך הוא ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם, כמו (תהלים סח, כד) למען תמחץ רגלך בדם. ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאלו מחוץ ונגוע".

גם לאונקלוס וגם לרש"י היה קשה על המילים "וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ". הרי אף אחד לא מוחץ חִצִּים (שיורים בקשת)!?
אונקלוס העדיף להוציא את המילה "וְחִצָּ֥יו" מפשוטה ולהסביר שכוונתה לחלוקה, ורש"י העדיף להוציא את המילה "יִמְחָֽץ" מפשוטה ולהגיד שכוונתה שנדמה שיש לחץ מכה על ידי הצבע האדום שעליו (וגם להוציא את "וְחִצָּ֥יו" מהמשמעות הפשוטה שמוסב על האויב כמו המילה "וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם" שבפסוק, ולייחס את החצים להקב"ה כדי שיתיישב הפסוק).

אך בדורינו זוכים אנו לדעת בדיוק מה ראה בלעם. 
הרי פשט הפסוק הוא שמדובר על חצים ממש, של מלחמה והרג, והחצים הם של האויב, ולמחוץ אותם היינו לפרק אותם לחלקים כמו "ומחצה וחלפה רקתו" שהביא רש"י. רק שלא היה אופן להבין את זה וכנ"ל.
בלעם ראה במראה הנבואה שהאויב זורק עלינו חצי מוות, טילים שונים ומשונים, ואנו, שא-ל הוציאנו ממצרים, מוחצים בעזרתו את חצי המוות הללו, מפרקים אותם באויר בטרם יגיעו אלינו. בלעם ראה והתפעל וקבע את זה (בשליחות ה') בנבואתו-ברכתו.

כן נזכה לראות בקרוב בסיום הנבואה: כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא (ומפרש רש"י: יתיישבו בארצם בכח וגבורה) מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!