לשחרר את הנפש מכבליה - וורט לפרשת כי תצא

הלכה היא: "שני קולות אינם נשמעים". אדם לא יוצא ידי חובתו בשמיעת דבר כשכמה אנשים משמיעים אותו במקביל.
אך בתקיעת שופר, הלל ומגילה, אינו כן. 
חביבותם מחברת את דעת האדם לשמיעה מסויימת והוא יוצא בה ידי חובתו.

נפשו של אדם, מעולם הפלא באה. 
העולם הגשמי על כל פיתוייו ו"נפלאותיו", צינוק מעיק הוא עבורה. 
לכן קול ניסי ה', שעליהם ההלל והמגילה, וקול עצם הנשמה שבשופר, משחררים אותה ממאסרה, והיא אוחזת בהם בכל כוחה.

כך הוא גם בעסק התורה: "פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ, עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי"-  בגלל שהתורה באה מעולם הפלא, נפשי אוחזת בה בכל כוחה ובכך משתחררת מכל כבליה.