בין "לי" ל"זה": מסע מהאגו אל האמונה - וורט לפרשות תזריע מצורע
כתוב בתהילים: "לי קיוו רשעים לאבדני, עדותיך אתבונן".שתי שאלות מתעוררות בעקבות הפסוק הזה:
א. המילה "לי" נראית לכאורה מיותרת. ניתן היה להסתפק ב"קיוו רשעים לאבדני".
ב. כיצד התבוננות במצוות מהווה פתרון לאבדון?אפשר לענות כך:"לי" היא מהות האובדן.
הרשעים מכניסים בי תודעה של אגוצנטריות- אני כאן הכל, והכל למעני.הפתרון לכך הוא- "עדותיך אתבונן".
ניתן לקיים מצוות באופן שיטחי ולהישאר אגוצנטרי. אך המתבונן בעומקן של המצוות, מגלה נאמנה שכל מהותן לעבוד ולדבוק במציאות האמיתית, בה' אחד, וכל קיומי הוא עד כמה אני שם אותו במרכז חיי.בפרשת מצורע כתוב "כנגע נראה לי בבית".
הנגע הוא הסגירות בתודעת הטומאה האטומה של "לי".
וגם בהגדה של פסח כתוב "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"- מצרים השקיעה אותנו ב"לי", וביציאת מצרים ה' תיקן את ה"לי" והפך אותו ל"זה"- "זה ה' קיוונו לו, נגילה ונשמחה בישועתו".
